דיצה ארד(סלומון) (2009-1931)
דיצה החשיבה את חינוך הנוער כיעד מרכזי בפועלה, וניתבה את השכלתה האקדמאית ועיסוקיה המרכזיים לחינוך. דיצה הייתה מורה, מחנכת ומנהלת בית-ספר מאד מוערכת. על כך העידו המורים שעבדו במחיצתה. על פי עדותם, דיצה תרמה רבות לקידומה של חטיבת הביניים בבית ספר "אליאנס", שם לימדה במשך שנים, ואותה ניהלה משנת 1973 עד 1991. דיצה הצליחה להצעיד את החטיבה להישגים חינוכיים, חברתיים וערכיים מרשימים וזכתה לשבחים רבים מההורים, מהמורים, מהתלמידים ומהבוגרים, שעברו את החטיבה במשך השנים. דיצה הכירה אישית כל תלמיד, ואזנה הייתה תמיד כרויה לבעיותיו.
בהערכה ובהוקרה על הישגיה בהנחלת המורשת של העדות בארץ והעמקת הידע עליהן, וקידום תכנית האינטגרציה, לדיצה וצוותה הוענק פרס החינוך לשנת 1982 מידי נשיא המדינה יצחק נבון.
לוח זיכרון שהוצב בכניסה לבניין אורנים של בית הספר אליאנס בתל-אביב
קיצור תולדות חייה ופועלה
נפילתו של אחיה משה (מוסה) סלומון בניסיון פריצה לעיר העתיקה, כמפקד פלוגה בגדוד "מוריה", חטיבת "עציוני", במלחמת העצמאות, לא הרפתה ממנה כל חייה וכמעט לא חלף יום מבלי שהזכירה אותו. לאחר שפרשה לגמלאות פעלה להקליד את שלוש עשרה מחברות היומן של משה, יומן שניהל מצעירותו ועד ימים אחדים לפני שנפל. היומן המודפס מחזיק קרוב לשלוש מאות דפים, עוסק במגוון רחב של נושאים שהעסיקו את משה בחייו הקצרים, החל מחברות בתנועת הנוער, חברות ב"הגנה", שליחות לחו"ל, הלימודים באוניברסיטה, ובמבצעים הקרביים בירושלים ובסביבתה בחודשים הראשונים של המלחמה. דיצה דאגה להפיץ את תדפיס היומן לספריות וארכיונים.
דיצה התנדבה להכין רשימה מעודכנת של הנופלים מקרב הלוחמים בחטיבת "עציוני". בעצה עם סניפי "יד-לבנים", המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון וגופים נוספים, דיצה ליקטה רשימות חלקיות, הצליבה מידע והכינה חוברת עם נספחים והסברים, ובה רשימה של 572 חללי החטיבה. החוברת חולקה לחברי עמותת גדוד "מוריה", גדוד שהשתייך לחטיבת "עציוני", ונשלחה לגופים ציבוריים המשמרים השתייכות הנופלים ליחידות השונות בצה"ל.
בהספד שנשא ליד קברה הטרי של דיצה אמר יושב ראש עמותת גדוד "מוריה", רומק פיין, שפועלה זה של דיצה, לקבץ ממקורות שונים את רשימת חללי חטיבת "עציוני", האיר לראשונה את מניין החללים של החטיבה במלחמת העצמאות, ובעקבות כך גמלה אצלם ההחלטה להקים יד לחללי החטיבה. רומק פיין חזר על דברים אלה גם בטקס חנוכת היד לחללי החטיבה בצורת פסל "שלהבת עציוני", מעשה ידיו של הפסל גדעון גרץ בגן בלומפילד, סמוך למשכנות שאננים, בירושלים.
דיצה הייתה נשואה לנתן ארד, אם לדפנה וארנה, סבתא לעמרי, יובל, מעין ואיתמר.
משה (מוסא) סלומון (1925-1948)
שלהבת 'עציוני'
נולדה ביום 24.1.1931 בראשון-לציון, בת לאברהם וחנה, דור שביעי למשפחת סלומון, אחות למשה.
למדה בבית הספר היסודי "חביב" בראשון-לציון, ובגימנסיה "הרצלייה", תל-אביב, בכיתות ט' עד י"ב. סיימה את הגימנסיה בשנת 1948, מחזור ל"ו. הייתה פעילה כחניכה ומדריכה בתנועת הנוער "המכבי-הצעיר". משנת 1944 ועד גמר בית-ספר תיכון הייתה חברה בחי"ש (חילות השדה של ארגון ה"הגנה") ראשון-לציון.
אחיה, סרן משה סלומון, מ"פ בגדוד "מוריה", חטיבת עציוני, נפל בקרב בניסיון הפריצה לעיר העתיקה דרך שער יפו, ומת מפצעיו ביום 21 במאי, 1948.
מחודש אפריל 1948 ועד לחודש יוני 1949 הייתה בשירות פעיל: תחילה במסגרת הכשרה מגויסת של הפלמ"ח, גרעין ו' של המכבי-הצעיר, ובהמשך באגף כוח-אדם של מטה הפלמ"ח. שירתה במילואים עד חודש ינואר 1951 ובמסגרת זו לימדה עברית עולים חדשים.
מחודש אוקטובר 1949 ועד לחודש יוני 1950 למדה בסמינר למורים ע"ש לוינסקי בתל-אביב, ובמקביל החלה ללמד בבית-ספר "חביב" בראשון-לציון.
ביום 24.1.1951 נישאה לנתן וילנצ'וק, לימים ארד.
מחודש פברואר 1951 ועד חודש מאי 1956 דיצה ונתן התגוררו בעיר פיטסבורג, פנסילבניה, לצורך לימודים. השלימה תואר ראשון בלימודי הוראה לבי"ס תיכון באוניברסיטה של פיטסבורג, במקצועות אנגלית וגיאוגרפיה. כל שנות שהותה בפיטסבורג הייתה מורה לעברית ב-Hebrew Institute, המוסד המרכזי ללימודי יהדות ועברית בעיר.
ביום 6 בינואר 1957 נולדה דפנה, וביום 16 בינואר 1960 נולדה ארנה.
בשנים 1957 עד 1965 לימדה בבית-ספר "אילנות" ברמת-אביב.
מחודש פברואר 1965 עד חודש ספטמבר 1968 המשפחה התגוררה בארצות-הברית: תחילה בפילדלפיה ולאחר מכן בוושינגטון, ערים בהן נתן שהה בשליחות ובלימודים.
בשנים 1969 עד 1973 הייתה סגנית מנהל חטיבת הביניים ליד בי"ס "אליאנס" ברמת-אביב ומשנת 1973 ועד שנת 1991 הייתה מנהלת החטיבה.
דיצה נפטרה לאחר מחלה קשה ביום 17 בנובמבר 2009, והובאה לקבורה בבית העלמין בגבעת-השלושה.