להשלמת תמונת ההעפלה וההתנסות האישית של המבקר במחנה המעפילים בעתלית הגתה הנהלת המועצה לשימור אתרים הצבתה באתר של ספינה אשר תדמה ככל האפשר לספינת מעפילים. ספינה זו, לאחר שתוצב באתר ותעוצב על פי דגם של ספינת מעפילים אמיתית משנות הארבעים של המאה ה-20, תיכלל במסלול הביקור באתר ובכך תהווה מרכיב חשוב בהצגת תמונת ההעפלה בשלמותה. מרבית מאה ועשרים אלף המעפילים, בהם תינוקות, בני נוער, מבוגרים וקשישים היו ניצולי שואה שעשו דרכם בספינות רעועות מאירופה לארץ-ישראל, תוך ניסיון להבקיע את המצור שהטילה בריטניה על עלייתם. עיצוב הספינה כספינת מעפילים יאפשר להמחיש במעט את גבורתם ואת החוויה הטראומטית שהייתה מנת חלקם של המעפילים.

 

בעוד המועצה עוסקת בגיוס האמצעים למימון משימה זו, הוטל עלי, כמתנדב במועצה על פי יוזמתו של ידידי משכבר הימים יהודה דקל, יו"ר הוועד המנהל של המועצה, בחודש דצמבר 2003, לאתר ספינה אשר תתאים לשמש כמוצג מוזיאוני במחנה המעפילים, כדגם של ספינת מעפילים. יוסקה רום, איש הפלמ"ח הימי (פלי"ם) התנדב מיד לסייע לי במשימה זו, ומכאן ואילך היה יד ימיני לכל אורך הדרך. כפי שנראה להלן, הייתה זו דרך פתלתלה, מלאת מהמורות ורווית בעיות. בשלב ראשון עסקנו באיפיון הספינה כך שתתאים לייעודה. עיון בפרטים של 62 ספינות מעפילים אשר הפליגו לאחר מלחמת העולם השנייה ושעליהן קיים מידע העלה שכרבע מהן היו במשקל עצמי של 150 עד 250 טונות ואורכן 25 עד30 מטרים. על ספינה בעלת איפיון זה העפילו בין 200 ל-500 ויותר מעפילים. כדוגמא ניתן להביא את הספינות "אנציו סירני"; "מדינת ישראל"; ו"פלמ"ח". נראה היה שספינה בתחום מידות אלה תוכל להשתלב היטב באתר מחנה המעפילים, מבלי שמוצג זה יגמד מוצגים אחרים באתר. חשוב היה גם להגביל את המשקל העצמי והמידות של הספינה, כך שניתן יהיה להניפה מהנמל אליו תגיע ולשנע אותה לאתר בעתלית. כבר מראשית הדרך היה ברור שאין בנמצא ספינת מעפילים אוטנטית, שכן מאז ימי ההעפלה חלפו שישים שנה ויותר וכבר אז הספינות ברובן היו ישנות ובלויות. בשוק הספנות העולמי פועלות מספר רב של חברות העוסקות בסוכנות ובתיווך של קנייה ומכירה של ספינות יד-שנייה במגוון רחב של סוגים וגדלים. הנגישות אל סוכנים אלה היא באמצעות רשת האינטרנט, שם ניתן למצוא ספינות יד שנייה להן איפיון קרוב לזה שנקבע. בד בבד הופעלו גם קשרים עם גורמי ספנות בארץ ובחוץ לארץ, לרבות חיפוש מדוקדק בנמלי הארץ.

 

כבר בראשית הדרך החלטנו לערב את המחלקה לציוד מכני נייד של חברת החשמל, שכן לגוף זה יש מיומנות וניסיון רב בהנפה ובליווי של ציוד כבד מהנמלים לאתרי תחנות כוח ברחבי הארץ. במקביל נוצר גם קשר עם חברת "תעבורה" לה המיומנות והניסיון בהובלות כבדות בכבישי הארץ. יחד עם האחראים לתחום ההובלות הכבדות בחברת החשמל ובחברת "תעבורה" נבדקו חלופות לנמל היעד בארץ אשר בו תתבצע ההנפה של הספינה ומשם ההובלה היבשתית למחנה המעפילים בעתלית. לאחר בדיקת החלופות נמצא שהנמל בחדרה, הנמצא צמוד למתחם תחנת הכוח, יתאים למטרה זו.

 

בחודש ספטמבר 2004 הסתמן לראשונה מקור למימון חלקי של הרכישה של הספינה והובלתה ארצה. התורם, תושב אוסטרליה, היה בעצמו מעפיל בשם אפרים לוי על האונייה "יגור" שהפליגה מצרפת בסוף חודש יולי 1946 ועליה 754 ניצולי שואה מאירופה, אותרה ונתפשה על ידי הצי הבריטי ליד חופי הארץ, הובלה לנמל חיפה, ומשם מעפיליה גורשו לקפריסין. לימים אפרים לוי היגר לאוסטרליה, שינה שמו לפרנק לאווי, ועשה את הונו בעסקי קניונים. בעקבות תרומה זו נכנסנו, יוסקה רום ואני, להילוך גבוה בחיפוש אחרי ספינה שתתאים לאיפיון אשר נקבע. נערכה פנייה לעשרות מתווכים באזור הים-התיכון, צפון ומזרח אירופה, ואפילו בקנדה. דווקא בקנדה נמצאה ספינה שהתאימה לאיפיון שנקבע וקוימו מגעים עם הסוכן, אולם הסתבר שהכשרת הספינה להפלגה וההפלגה עצמה יהיו יקרים מדי. כמה מהסוכנים-מתווכים מעמידים לרשות הקונה או המוכר, לפי העניין, לוח מודעות אינטרנטי, בו ניתן לפרסם, ללא תשלום, את פרטי הספינה אותה בכוונתך למכור, או שכמותה אתה מעוניין לרכוש. היה והגורם המעוניין, מתוך היצע של מאות רבות של ספינות, מוצא את מבוקשו באתר, עליו להתקשר עם הסוכן-מתווך ותמורת תשלום לקבל את הפרטים המלאים של המפרסם. שני סוכנים-מתווכים פועלים בדרך זו בסיאול, דרום-קוריאה. ואכן, באחד האתרים מצאנו היצע של עשרות ספינות שהתאימו לאיפיון, וכך נוצר גם קשר עם כמה מהמציעים. מרבית המגעים עם המציעים העלו חרס: יש ונמצא שהספינה המסוימת כבר נמכרה, יש והמוכר לא השיב לפנייה, ויש שהמגעים עם המוכר הובילו למבוי סתום.

 

בחודש דצמבר 2004 נוצר קשר ראשוני עם הבעלים של ספינה שנראתה כמתאימה לאיפיון שלנו והעוגנת מאז שנת 2002 במעגן של מספנה בנמל ריגה, לטביה. הספינה שאותרה זוהתה בשם "גלינה": אורכה –31 מטרים; רוחבה –7 מטרים; שקיעתה במים –3 מטרים; ומשקלה העצמי – כ-250 טונות. ספינה זו נבנתה בשנת 1976 ברוסיה ושמשה כספינה להובלה בקירור של דגה לנמלים בים הבלטי ובים הצפוני. בעוד שלספינות מטיפוס זה יש בדרך כלל שני מחסנים למטען, בעקבות שינויים שנעשו בה, ל"גלינה" יש ארבעה מחסנים. זהו יתרון ייחודי עבורנו, שכן מציאותם של חללים נוספים תאפשר ריבוי וגיוון רב יותר של מוצגים מוזיאוניים. גם המחיר שהתבקש עבורה נראה סביר. בסוף חודש ינואר 2005 יצאו לריגה יוסקה רום ורהב דוידוביץ', מנהל המחלקה לציוד מכני כבד בחברת החשמל, במטרה לבדוק את התאמת הספינה לייעודה והאם, על פי נתוניה, תתאפשר הובלתה ביבשה מנמל חדרה לעתלית. לאחר בדיקה נמצא שהספינה "גלינה" תתאים לייעוד אשר נקבע עבורה, וכן שהנפתה והובלתה היבשתית הן פעולות ברות ביצוע.

 

מכאן החל משא ומתן עם הבעלים, אשר במהלכו הוחלפו טיוטות על עקרונות העסקה ופרטיה. מאחר ואינו דובר אנגלית, וכן עקב נוהגי השתייה והשיכרות שלו, התקשורת עם הבעלים של הספינה הייתה קשה עד בלתי אפשרית. המשא ומתן לא הגיע לסיומו לפני שחברה מקומית בריגה, בשם "בלטיק קונטור", המתמחה בסיווג וברישוי ספינות, הסכימה לקחת תחת חסותה את הייצוג שלנו במקום, לקדם את המו"מ עם הבעלים, ולאחר מכן לפקח על השיפוצים הדרושים לשם הכנת הספינה להפלגה, וכן לפעול לציוותה, תדלוקה ולהפלגתה ארצה. כמקובל בעסקי ספנות ועל פי הצעתו של עו"ד אורי ינובסקי, היועץ המשפטי שלנו, שפעל אף הוא בהתנדבות, הוקמה חברה מיוחדת לעניין מימוש עיסקת הרכישה, הכשרתה להפלגה והבאתה ארצה של הספינה, חברת "אונית מעפילים יגור", או "א.מ. יגור" בע"מ. בחודש מאי 2005 נראה היה שניתן לסכם את פרטי העסקה בין חברת "יגור" לבין הבעלים וחברת "בלטיק קונטור". וכך, בראשית חודש יוני 2005 יצאתי לריגה בלווית עו"ד יוסי כץ, אף הוא מתנדב במועצה, לשני ימי דיונים ולסיכום העסקה. בסיומו של היום השני נחתמו ההסכמים שהסדירו את חלקם והתחיבויותיהם של הצדדים למימוש העסקה, זו שאמורה להביא לכך שבמסגרת התקציב שהוקצה למטרה זו ובתוך זמן קצוב הספינה "גלינה" תגיע לנמל חדרה.

 

מיד לאחר חתימת ההסכמים הוחל במספנה שם עגנה בעבודות השיפוצים של הספינה ובהשלמות של ציוד חסר, הכל בפיקוח צמוד של חברת "בלטיק קונטור". על פי לוח הזמנים המקורי העבודות היו אמורות להסתיים במחצית חודש יולי 2005 והספינה הייתה אמורה להגיע ארצה במחצית השנייה של חודש אוגוסט. בגלל מצבו המוזנח של המנוע הראשי ומנועי העזר, העבודות נמשכו מעבר למשוער, ורק במחצית חודש ספטמבר, כלומר באחור של שלושה חודשים, הספינה יצאה בפעם הראשונה לניסויים ימיים, שגם הם הופסקו בגלל תקלות חוזרות ונשנות. פעמיים במרוצת חודש אוקטובר הספינה יצאה להפלגה וחזרה בגלל תקלות בציוד. וכך, רק בסוף החודש, ביום 23.10.2005, ואנו כבר בעיצומו של הסתיו והים אינו ידידותי במיוחד, הספינה יצאה מנמל ריגה בים הבלטי בדרכה ארצה. ביום 3.11.2005 הספינה הייתה אמורה להיכנס לנמל פלמאות' בדרום מערב אנגליה לצורכי תדלוק. והנה, מעשה שטן, במרחק של מילים אחדים לפני הכניסה לנמל אירעו תקלות בשני מנועי העזר המייצרים חשמל שגרמו להדממת המנוע הראשי. בעקבות הדממת המנוע הראשי ובים סוער, רב החובל נאלץ להזעיק גוררת לצורך גרירת הספינה אל תוך הנמל. משמר החופים הבריטי הוציא צו המורה עיכוב הספינה בנמל פלמאות' עד שזו תוכר ככשירה להמשך ההפלגה. משיחות עם הסוכן והמפקח בפלמאות' עלה שככל הנראה הספינה אינה כשירה להפלגה. ניסיונות חוזרים ונשנים לשיפוץ הציוד שכשל לא צלחו, וכך הגענו למסקנה שהדרך היחידה להביא את הספינה ארצה תהיה באמצעות גרירה. לאחר שניבחנו כמה הצעות נחתם הסכם עם חברת גוררות הולנדית, שהשלימה את המשימה תוך חמישה עשר יום, והספינה הגיעה לנמל חדרה ביום 26 במארס 2006. משימה שהייתה אמורה להימשך כחודשיים ומחצה, ארכה בפועל תשעה חודשים. כמובן שגם ההוצאה בפועל יותר משהכפילה את התקציב שתוכנן לרכישה ולהבאת הספינה ארצה.

 

יומיים לאחר הגעתה ארצה ועגינתה בנמל חדרה הספינה נמשתה מהמים באמצעות מנוף של חברת החשמל והוצבה על הרציף. שבועות אחדים לאחר מכן, במבצע לוגיסטי מורכב המחייב תיאום עם המשטרה, חברת החשמל, חברת כבישי ישראל ואחרים, חברת "תעבורה", בראשותו של צביקה רובין, הובילה את הספינה למחנה המעפילים בעתלית, שם הוצבה בחנייה ארעית עד שתושלם הכנת היסודות בנקודה שם הוחלט להציבה, ועד להשלמת העיצוב שלה כדגם של ספינת מעפילים, שלשם כך יועדה.

 

הספינה אמנם הגיעה ליעדה במחנה המעפילים בעתלית, אבל לפרויקט כולו, שראשיתו באיתור ורכישה, המשכו בשיפוצים והכשרה להפלגה, וסופו בהפלגה עצמה, אני מייחס הצלחה חלקית, אם לא פחות מכך. הדבר נובע מרצף של משגים בתנאים ובביטחונות הכלולים בחוזים שחתמנו בריגה עם הבעלים ועם החברה הלטבית "בלטיק קונטור"; לאחר מכן במהלך התמשכות השיפוצים במספנה בריגה; ולאחר מכן במספנה בנמל פלמאות' בדרום אנגליה. כתוצאה ממשגים אלה עלות הפרויקט יותר משהכפילה את אומדן התקציב שיועד לו. כמי שהיה אחראי לפרויקט מראשיתו, אני רואה בכך כישלון שלי. נכון שלא הייתי לבד ונכון שהחלטה בכל צומת נתקבלה על ידי צוות, כמוביל הפרויקט אני הוא האחראי ולא אחר. אני חייב לציין את תרומתה החשובה של חברת "בלטיק קונטור" הלטבית, בבעלותו ובניהולו של סרגיי בטמנוב, שפעלה מטעמנו לכל אורך הדרך, החל מההכנות במספנה בריגה ועד ליציאת הגוררת עם הספינה "גלינה" מנמל פלמאות' בדרכן ארצה. אלמלא דבקותם במשימה של בטמנוב וצוותו, בכל השלבים, הספינה ארצה לא הייתה מגיעה. לעיתים תמהתי מה מצאו אלה לדבוק במשימה במקום לזנוח הכול לאנחות. אנו אמנם כיסינו ל"בלטיק קונטור" את כל הוצאותיה, אבל אלה לא כללו את עבודת הצוות של החברה, שבוודאי הסתכם בכמה שנות אדם.