​ ככל שהצטבר ניסיון בתחום ההתפלה יכולנו לגבש לעצמנו כמה עקרונות, אשר ברבות הימים הפכו גם לציוני דרך בגיבוש מדיניות פיתוח ההתפלה בארץ. חשוב להדגיש כאן שעקרונות אלו גובשו על ידי צוות ההתפלה ב'מקורות' במחצית שנות ה-70 של המאה ה-20: 

 

• אין ולא תהיה יותר בעיה של מחסור במים; הטכנולוגיה מאפשרת לייצר כל כמות מים שדרושים. אם קיימת בעיה כלשהי של מחסור במים מכל המקורות ולכלל השימושים, יש לאתר בעיה זו בניהול של כלל המשאבים ולא במחסור בצד ההיצע. 
   

• גם אם השילוב בין תחנות כוח לייצור חשמל ומתקני התפלה הפועלים בשיטת האיוד נותן יתרון אנרגטי מסוים, כפי שסברנו בשנים שקידמנו את הפרויקט המשותף עם האמריקאים לייצור חשמל ומים במתקן משולב מונע באנרגיה גרעינית, יתרון זה יוצא בהפסד. התלות ההדדית בין ייצור החשמל לייצור המים המותפלים אינה מאפשרת ניהול מערכתי של כל אחד מהמשקים, משק החשמל ומשק המים, שהם בעלי אפיונים שונים, בנפרד. גם העמסת העלויות, הון ותפעול, על כל אחד מהמשקים היא בעייתית. להמחשת הדברים אביא את המקרה הבא: בשנת 1988, כאשר כיהנתי במשרה של מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתית, פעלנו להקמת מתקן דו-תכליתי לייצור חשמל ומים מותפלים באילת. מאחר שבשנות ה-70 וה-80  חלה התקדמות מרשימה בנצילות של מנועי דיזל נייחים, החלטנו להשתית מתקן זה על מנועי דיזל שייצרו חשמל לרשת החשמל, ואת החום השיורי נפנה למתקן התפלה בשיטת האיוד. הבטחנו אתר מתאים למתקן המוצע, הכינונו את המפרטים, ולאחר שהובטח המימון לפרויקט יצאנו למכרז בינלאומי. הסיבה שפרויקט זה נתקע, ולאחר מכן נגנז, נבעה מכך ששר החקלאות באותה עת,  אברהם כץ-עוז,  לא היה מוכן לקבל את נוסחת העמסת העלויות של המתקן שממנה נגזרת עלות המים המותפלים. לנוסחה שהוצעה היה צידוק כלכלי איתן שהתקבל על דעת כל העוסקים בתחום, לרבות חברת החשמל. שר החקלאות סירב לקבל נוסחה זו ולא היה מי שיכפה זאת עליו.

 

• מבין הטכנולוגיות ברמות השונות של פיתוח, תהיה זו הטכנולוגיה של אוסמוזה הפוכה שבסופו של דבר תאפשר ייצור מים זולים יותר מכל טכנולוגיה אחרת. פיתוח מתקני התפלת מי-ים בראשית המאה ה 70- מוכיח עד כמה קביעה זו שלנו במחצית שנות השבעים של המאה הקודמת הייתה נכונה.

 

• מעבר להיבטים טכנולוגים של הממברנות, שהם לב ליבו של תהליך האוסמוזה ההפוכה, תכנון המערכת, בחירת חומרים, וטיפול מוקדם במים, מליחים או מי-ים, המוזנים למתקן ההתפלה, לכל אלה חשיבות רבה להבטחת אמינות הייצור ללא ירידה בביצועים לאורך זמן.

 

עם השנים וגידול הביקוש למים מותפלים, גם לאחר שפרשתי מ"מקורות" במחצית שנת 1977, צוות ההתפלה התרחב ולמעשה יכול היה לתת מענה לביקוש הגובר. הטכנולוגיה השתכללה ללא הכר, צריכת האנרגיה ליחידת מי-מוצר קטנה, והאמינות גדלה. וכך הוכנה תשתית הידע ונצבר הניסיון לקראת מה שאנו מכנים "עידן ההתפלה" במשק המים. המשמעות של עידן זה היא בכך שהחל מראשית העשור הראשון של המאה ה-21 נתח משמעותי של תוספת המים השפירים למאזן המים הלאומי יבוא ממתקני אוסמוזה הפוכה להתפלת מי-ים. במחצית שנות ה-60 (של המאה ה-20) סברו רבים שעידן ההתפלה יחל במחצית שנות השבעים. כבר אז כפרתי בכך והיום אני רואה, למרות שהיו לי מתנגדים רבים וחשובים, עד כמה צדקתי בכפירה זו, היום אפשר לפסוק בוודאות שביטול התוכנית להקמת מיתקנים משולבים לייצור חשמל מכורים גרעיניים והתפלת מי-ים, עליה עבדנו במשותף עם האמריקאים במחצית שנות ה-60, ביטול זה היה יותר ממוצדק. הכור הגרעיני מחד ומתקן ההתפלה בטכנולוגיה מיושנת מאידך, היו מהווים נטל כלכלי כבד על משקי החשמל והמים, וטוב שתוכנית מגלומנית זו נגנזה עודה באיבה.