יצחק וילנצ'וק (1974-1894)
נולד ביום 7.12.1894 בעיר בריאנסק, כ-300 קילומטרים דרומית מערבית למוסקבה. סיים לימודיו בבית-ספר תיכון בשנת 1912 ועבר לפטרוגרד (לימים לנינגרד ואחר כך סנט-פטרסבורג), שם החל את לימודיו בפטרוגרד פוליטכניקום, במקצוע הנדסת מכונות.
שנות לימודיו בפוליטכניקום, 1912 עד 1920, היו מלוות בפעילות ציונית. הלימודים לא היו סדירים בגלל אירועי מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית בחודש אוקטובר 1917. היה בין מקימי הסניף המקומי של ארגון הסטודנטים היהודיים "החבר", שבו כיהן כחבר הוועד המרכזי.
בשנת 1917 מונה להיות עוזרו של יוסף טרומפלדור לאחר שתנועת "החבר" חברה עם תנועת "החלוץ" במשימות של עידוד העלייה לארץ-ישראל ובמשימות הגנה על האוכלוסייה היהודית ברוסיה. ביום 24.10.1917, יום מהפכת אוקטובר (המהפכה הבולשיביקית) (על פי הלוח היוליאני), נשלח עם קומץ פעילים ציוניים לסקור את אשר אירע בארמון החורף בפטרוגרד עם פרוץ המהומות שם.
בשנים 1921 עד 1924 עבד כמהנדס במפעל למתקני חימום ואוורור, ובמקביל המשיך בפעילות ציונית כחבר הוועד המרכזי של מפלגת העבודה הציונית ברוסיה. בינואר 1925 נעצר בגלל פעילותו הציונית ונשלח לעיר ירוסלבל, כ-600 קילומטרים דרומית מזרחית ללנינגרד, שם נערך משפטו. היה
קיצור תולדות חייו ופועלו
עצור במשך שלושה חודשים עד שנגזר דינול שלוש שנות גלות בסיביר, בעיירה אוסט-סיסלוסק, המרוחקת כ-1,500 קילומטרים מלנינגרד, לשם יצא ביום 20.5.1926. בסוף חודש יוני 1925 נחשד על ידי השלטונות הסובייטיים בסיוע לגולה פוליטי שברח מעיר הגירוש. הוא נשפט ונידון לגירוש לעיר מרוחקת יותר בתוככי סיביר, אוסט-אוסא, המרוחקת כ-600 קילומטרים צפונית לאוסט- סיסלוסק.
בזהות בדויה ועם מסמכים מזויפים, שאורגנו על ידי אשתו פנינה , ובלווית עוד גולה יהודי בשם סולומון סימיטצקי, יצא ביום 8.9.1925 למסע בריחה מעיר הגירוש, אוסט-סיסלוסק, מסע שנמשך שמונה ימים, חלקו בסירה בנהר, חלקו ברגל וסופו ברכבת עד למוסקבה.
במרץ 1926 יצא כנציג תנועת החלוץ הבלתי לגאלי לוועידת "החלוץ" שהתכנסה בעיר דנציג. משם המשיך לברלין, פריז, לונדון וארץ-ישראל. בלונדון פגש את פינחס רוטנברג ששכר אותו לעבודה בחברת החשמל בארץ ישראל, שהוקמה שנים אחדות קודם לכן. הגיע ארצה בחודש אוגוסט 1926. בין השנים 1927 ו-1930 עבד מהנדס מכונות ראשי בהרכבת תחנת הכוח ההידרואלקטרית על הירדן בנהריים.
משנת 1930 ועד לשנת 1949 היה המהנדס הראשי ואחר כך מנהל כללי של חברת המים הארץ-ישראלית (Palestine Water Company), חברה בת של החברה הכלכלית הארץ-ישראלית (Palestine Economic Corporation).
משנת 1932 ועד לשנת 1940 היה חבר המפקדה של ארגון ה"הגנה" בירושלים.
בשנים 1947 עד 1949, שנות מלחמת העצמאות, היה מרכז הייצור המלחמתי במפעלי התעשייה האזרחית וראש מטה התיאום של הייצור המלחמתי במינויו של דויד בן-גוריון.
משנת 1947 עד לשנת 1955 היה נשיא אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל.
משנת 1948 ועד לשנת 1974 היה חבר הוועד המנהל של הטכניון בחיפה.
משנת 1949 ועד לשנת 1955 היה מנהל חברת "מקורות".
משנת 1951 ועד לשנת 1955 היה חבר מועצת עיריית תל-אביב.
משנת 1955 ועד לשנת 1963 היה יושב ראש מועצת המנהלים של חברת "מחצבי ישראל".
משנת 1959 ועד לשנת 1973 היה משנה ליושב ראש הוועדה הממלכתית להתפלת מי-ים.
נפטר ביום 28.12.1974. נקבר בבית הקברות בקריית-שאול.
יצחק וילנצ'וק היה נשוי לפנינה, אב לבר-עתיד ולנתן.
אגני החילחול של המפעל לתפישת מי שטפונות של נחלי מנשה של חברת "מקורות", הממוקמים מזרחית לקיסריה, נקראים "אגני יצחק", על שמו של יצחק וילנצ'וק.
1) סיפור הבריחה מובא בספר "נפתולי דור – קורות צעירי ציון-התאחדות ברוסיה הסובייטית", סודר ונערך על ידי בנימין ווסט, תש"ד – 1945.
2) פרטים על פועלו ב"תע"ש חוץ" בשנים 1947 עד 1949 מופיעים ב: (1) ספר "תולדות ההגנה", מאת יהודה סלוצקי, כרך ג', חלק שני, הוצאת עם-עובד, 1973, עמוד 1521. (2) ספר "תולדות מלחמת העצמאות", מאת אורי מילשטיין, כרך שלישי, עמ' 109 עד 115. (3) דוד בן-גוריון, "יומן המלחמה", מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט, הוצאת משרד הביטחון, 1982.
